אישי || Personal

אני מכיר את הבן שלי, אני צופה בו גדל, אני אבנה משחק בשבילו. במיוחד עבורו. לפי הצרכים שאראה בהתבוננות בו. לפי התמורות שארצה שנפיק מהפעילויות. וגם אחשוב על עצמי.

פעם פנו אלי מ-YNET בבקשה להתראיין לכתבה העוסקת בעצמאים העובדים מהבית. המראיינת הכירה את חן ובנוסף לשאלות על האתגרים שלי – שאלה איך זה לא מטריף אותנו לעבוד יחד כזוג. עד ששאלה את השאלה – לא חשבתי על כך.

כמה שמח זה עשה במשפחה שלי … נושלתי, אוימתי, אכזבתי, ובעיקר תסכלתי – זוג הורים שרצו רק בטובתי – בטרמינולוגיה של דור שהייתה שונה ב-180 מעלות משלי.

מכירים את ה-”לילד יש פוטנציאל“? תמיד היה פוטנציאל, והפוטנציאל תמיד נאמר כהמשך ל“הוא לא ממומש והוא צריך להשתפר“. הנה אנקדוטה – אף פעם לא עשיתי שעורים, לא היה לי חשק, היו לי דברים אחרים לעסוק בהם, דחיתי ודחיתי.

מי אני , במה אני עוסק, למה בלוג ומה אפשר למצוא כאן. זהו סוג של פוסט הכרות, סלפי מילולי אם תרצו. מוזמנים להכנס ולהבין לאן הגעתם.

Isn’t being a dog part of being human? What if that’s the best part of you, the dog part? What if you’re really just a two-legged dog?