הפעם ההיא || קמתי ממש מוקדם

אני אוהב לישון. מאוד.

אולי יותר יתאים להגיד – מתקשה בלהתעורר, לא יודע למה, עובד על זה.
ישנן פעמים כמובן שהמציאות מחייבת אותך להתיישר, השמש זורחת בשעה שלה ואם אתה רוצה לתפוס אותה , תצטרך להתאמץ.

שבוע אחורה

באחת הקבוצות רחפנים בפייס  עולה פוסט מבחור חביב “היי כולם, אני אור אדר, נוסע בשישי לתפוס זריחה בים המלח, מי שרוצה להצטרף מוזמן”.  משהו זרם לי. נותן טיפים נהדרים בצילום מהאוויר , בחור טוב. ואני בדיוק עובד על ה”ספונטניות“ שלי (חוסרה) – “יאללה אני בפנים” זורק ברגע של זרימה לא אופיינית לי. 

חזרה להווה

03:00
בבוקר
אורז ציוד
משתדל בשקט
שותה קפה
...ויוצא...

במהרה יוצא מסבך המחלפים של המרכז לתוך כבישים חשוכים, עם הרים בעלטה שמשמשים מחסה לשמש שמתחילה להתעורר אט אט.

פעם נהנתי לנהוג, נזכרתי בזה עם עצמי בדרך. הדרך הזכירה זאת.

WAZE: “הגעת ליעד”, יש כבר אור נמוך. אוויר בוקר צונן ונעים .

סביבי אדמת בוץ רך של בולענים. אתה פתאום מבין את ההיקף. גם קודם כשראית עסקים נטושים בדרך מחוסמת שקועים באלכסונים. מראה לא קל של גסיסה של מקום כה ייחודי.

השמש כבר מזמן גלויה, הכל נשטף בגוון בהיר, מתעטף ביום שבא לבקר.

סיכום

בשעות המתאימות ים המלח וסביבתו נראים ומרגישים כמו פלנטה אחרת מסרט בדיוני. צבעים עזים, צורות גבישיות מימין ומשמאל, ומבמבט מלמעלה – מאדים. והכל דומם. שקט. עומד מלכת. צילום ב-RAW מאפשר לי להוציא פלטות צבעים דמיוניות כמעט שמסתתרות בקרבי המידע שהמצלמה מצליחה לקלוט.

קפיצה לאיזור עין גדי, אבסטרקט בולעני ממעל ואז חזרה הביתה, לא לפני שנחלוף על פני שורת בתי המלון שמזכירים כי הנה גם לפה הגענו. האנשים.

חזרה לשגרה
חזרה לחברה
חזרה למירוץ
13:00

סוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצה עדכונים בנושאים דומים?
אפשר להרשם ואדע לעדכן :)

הגעתם עד כאן? זה לא מובן לי מאליו. תודה!
אהבתם? שנאתם? הסכמתם או חלקתם על? כיתבו לי בתגובות למטה.
ואם ממש התחברתם, או מכירים מישהם שזה רלוונטי עבורם אז תפיצו הלאה :)

פססססט … ! 

מכאן אפשר:

שיתוף ב facebook
שתפו אותי ;-)
שיתוף ב whatsapp
וואצאפו אותי ;)
שיתוף ב twitter
צייצו אותי      
שיתוף ב linkedin
לעמיתים { }       

באותו נושא

אולי יעניין אותך גם:

בתמונות הענקיות שעיטרו את הקירות בלובי הענקי – צילומים מרהיבים של פועלים קשי יום בשדות האורז. כך כל בוקר עמדתי , חיכיתי למעלית ובהיתי במעצב הלובי שצוחק עלי.
אם יש לכם ילדים, בטח כבר הייתם איתם בקטיף תותים / תפוזים / רימונים / שאר פירות השוק. עבורנו ההורים זו בעיקר דרך לספר לעצמנו סיפור על "הנה, הראינו לילדים אדמה מהי" – לשחק קצת בכאילו. הפעם החוויה הייתה שונה.
"… הוציא כפפה לבנה ממשי, ובחרדת קודש פתח את הקופסא כדי לשלוף את הפריט. בסכין כזו לא נוגעים בידיים חשופות…"

בנושאים אחרים

מי אני , במה אני עוסק, למה בלוג ומה אפשר למצוא כאן. זהו סוג של פוסט הכרות, סלפי מילולי אם תרצו. מוזמנים להכנס ולהבין לאן הגעתם.
פעם פנו אלי מ-YNET בבקשה להתראיין לכתבה העוסקת בעצמאים העובדים מהבית. המראיינת הכירה את חן ובנוסף לשאלות על האתגרים שלי – שאלה איך זה לא מטריף אותנו לעבוד יחד כזוג. עד ששאלה את השאלה – לא חשבתי על כך.
שומעים זמזום? מביטים למעלה ורואים רחפן? זה בטח השכן, מרחרח לגבי מה הדגם של הטלויזיה החדשה בסלון שלכם. ככה הוא, יושב לו במרפסת, לוחץ על כפתור 'עקוב אחרי יעקב' ונותן לרחפן צעצוע שלו לעלות קילומטרים לשמיים ולצלם לכם את הצבע של הבוקסר.
סקירה השוואתית לאח הקטן והחדש המאויק אייר אל מול אחיו הגדול המאויק פרו. האם המלך יודח מכס מלכותו?
אני מכיר את הבן שלי, אני צופה בו גדל, אני אבנה משחק בשבילו. במיוחד עבורו. לפי הצרכים שאראה בהתבוננות בו. לפי התמורות שארצה שנפיק מהפעילויות. וגם אחשוב על עצמי.
כמה שמח זה עשה במשפחה שלי … נושלתי, אוימתי, אכזבתי, ובעיקר תסכלתי – זוג הורים שרצו רק בטובתי – בטרמינולוגיה של דור שהייתה שונה ב-180 מעלות משלי.
מכירים את ה-”לילד יש פוטנציאל“? תמיד היה פוטנציאל, והפוטנציאל תמיד נאמר כהמשך ל“הוא לא ממומש והוא צריך להשתפר“. הנה אנקדוטה – אף פעם לא עשיתי שעורים, לא היה לי חשק, היו לי דברים אחרים לעסוק בהם, דחיתי ודחיתי.
גלילה למעלה
shimonsays logo

רוצה ליצור איתי קשר?

אפשר ובקלות דרך הטופס המצורף, או לחילופין לפנות דרך אחת הרשתות: