חופשה קצרה באילת || הפעם ההיא

אנחנו לא אוהבים את הנסיעה הארוכה

ההורים שלי מתים על אילת. יש להם דירה קטנה וחמודה שם שבה הם מתאכסנים מספר עשרוני בשנה, אילת עבורם היא מפלט ופינה חמה לחיידק הצלילות שהם דבוקים בו. הם כבר התרגלו לנסיעה ועושים אותה בשמחה רבה עם הטריקים וקיצורי הדרך כדי לשבור את שיא ההגעה של עצמם.
עבורי ועבור חן הנסיעה הזו מייגעת וארוכה. עם זאת, לפחות פעם בשנה אנחנו עושים אותה כדי להנות מהמים הקרירים ומהיכולת לנקות את הראש למספר ימים, וגם כדי להשקיט את ההורים שמזמינים ושוב… ושוב… ושוב… 
הנסיעה מאתגרת במיוחד עבור יוני הקטן, כך שלמדנו שבמקום לעשות תחרות הגעה, אנחנו עושים תחנת עצירה שתהיה עבורו כיפית, מהנה – ובעיקר מעייפת מספיק כדי שיוכל להרדם את כל החלק השני של הדרך.

‹‹‹ אין סבלנות לקרוא?

הפעם היו לנו 2 עצירות. השניה די מאכזבת (יטבתה) אבל הראשונה מפתיעה לטובה. חוות האלפקות שליד מצפה רמון הייתה עבורנו אתנחתא מהשהיה הארוכה באוטו וגם טמנה בחובה בעלי חיים שתמיד באים בטוב עבור יוני.

בחווה מתקיימים סיורים, ניתן להאכיל את החיות. יש גם הרצאה על המקום ופועלו (מפעל לצמר).
חוץ מהאלפקות ניתן למצוא במקום חיות נוספות כגון סוסים, גמלים, תרנגולים, חמורים, עזים ותישים. 
כדאי לדעת ש-חם מאוד באזור, ואם יש אפשרות להגיע לא באמצע היום הביקור יהיה נחמד פי כמה. עבורנו כשעה של פעילות הספיקה כדי להתיש את יוני , לחלץ עצמות בעצמנו ולהמשיך בדרך. 
הצלחנו שיישן עד קיבוץ יטבתה, עצרנו לכוס שוקו ונקתלנו במקום די שומם ומשעמם, שבעיקר הציע סופרמרקט שיכולנו למצוא בכל מקום אחר, בשל העובדה שאילת רק במרחק של כמחצית השעה – הרגשנו שהעצירה הייתה סתמית ומיותרת.

את סוף היום קינחנו ברגוע בבית הוריי. התמקמנו לנו , הפעלנו מזגנים, ופרקנו מזוודות. יוני שפך את מלוא האנרגיה שנותרה על סבא וסבתא ואנחנו נהננו לנו משתיה קרה והסתלבטות במרפסת תוך כדי התרגלות לאקלים היבש של אילת. 

הביקורים שלנו באילת לרוב קצרים, ומסתכמים במספר ימים תלת אצבעתי. די היה ברור לנו מה התכנון למחרת.

ריף הדולפינים

ישנם שני חופים קבועים בהם אנחנו יכולים לבלות שלם. הראשון הוא ריף הדולפינים. תשלום הכניסה ה(הדי גבוה יש לציין) יגדיל סיכוי למקום פנוי יחסית לחופים קרובים. אם מגיעים עד תשע בבוקר המקום עדיין מרווח ומאפשר לתפוס פינה רחבה מספיק כדי לבלות בה את היום.
המקום רחב ידיים, וזה תענוג גדול שאפשר לטייל לאורך המזח הצף ולראות את הדולפינים. עוד לא יצא לנו ממש לשחות איתם כי המחיר לכך גבוה מאוד. אבל אנחנו שם כדי שליוני יהיה מספיק מרחב ולנו תהיה פינה להימרח בה וים פנוי מספיק להתקרר בו. אנחנו מאוד אוהבים שהמקום מאוד מטופח ומנוהל היטב. המסעדה של המקום יודעת להביא את המטעמים הסטנדרטים לעונה במחירים סבירים והמלצרים חביבים ביותר ובמהלך שהות של יום מפתחים איתך הכרות עד שאתה כבר נהיה חבר שלהם (ביננו…אני יודע, אני ועוד האלף אחרים… עבודה). 
לי יש שלב קטן בו אני יכול לחמוק לי הצידה ולהטיס קצת את הציפור שלי ימינה ושמאלה – לפני שנהיה עמוס מדי בסקרנים. 

עבור בילוי יומי, המחיר הגבוה בכניסה בהחלט מצדיק את עצמו עבורנו. ממליצים בחום להעביר כך יום. גם אם אתם מגיעים לאילת לבית מלון עם בריכה ופעילויות , הצפיפות הנוראית לא מאפשרת לכם לרבוץ שם יום שלם, ואז אתם מוצאים עצמכם עושים סיבוב לקניון (עוד קניון) באמצע היום , באמצע הג'יפה של החום. כאן באופן עקבי אנחנו יכולים להעביר בוקר עד אחה"צ בכיף.

החוף של מוש

החוף השני שאנו מקדישים לו יום הוא החוף של מוש. פינת שאנטי מושלמת מרוצפת בזולות ישיבה (שכיבה) מכל הסוגים, ומחוברת למסעדה. הכניסה בחינם, אבל הרצועה שייכת למסעדה, כך שאם אתם מגיעים, תבואו בהבנה שכדאי ורצוי להזמין. 
היתרון הגדול בחוף הוא שמי שמכיר אותו – כנראה היה ער במסיבות עד הבוקר, ועד שהוא יתעורר על עצמו להגיע לחוף השעה כבר תהיה צהריים. משמעות הדבר שאם תגיעו למקום בשעה מוקדמת תוכלו לתפוס זולה מוצלת ורחבת ידיים לעצמכם ולבלות יום שלם של סתלבט, ים, אוכל טוב ומוזיקה טובה. המלצרים סטלנים וחביבים ובכללי ישנה אווירה מאוד "מוש"-ית למקום. חשוב לציין שלמרות אווירת השאנטי, המקום מאוד מטופח ומתוחזק, לא תמצאו זבל מסתובב לו על החוף, והשירותים עוברים נקיון יסודי כל כמה שעות. מטופח מאוד.

בשעות הצהריים המקום נהיה עמוס מאוד ואם לא הגעתם בבוקר, ותפסתם לכם פינה נוחה להמשך היום – תוותרו, המקום מאוד פופולרי ועמוס בשעות השיא שלו.
בנוסף, כדאי לדעת שהוא פחות מתאים למבוגרים מבחינת הסדרי הישיבה, זולות זה אחלה – אבל לכאלו שמעדיפים כסאות, יהיה קשה.

המצפה התת ימי

אם אתם מגיעים לאילת עם ילדים, האמת שגם אם לא, אתם חייבים לעצמכם (ולקטנים) ביקור ב-מצפה התת ימי של אילת. מדובר במתחם גדול ומרשים שמציג את חיי הים של ים סוף. ישנם ביתנים שונים ממש כמו בגן חיות מחולקים לפי נושאים וישנו המגדל עצמו – שמצד אחד יורד מתחת לפני הים אל שונית האלמוגים ו ובצידו השני – הוא מגדל שנותן תצפית על רצועת החוף של אילת.
במגדל ישנה גם מסעדה פחות מרשימה, עם מוכרים שהיו לא שירותיים והזכירו לי מוכרים בלונה פארקים שעושים לך טובה. המחירים וטיב האוכל מזכירים גם הם לונה פארקים (ממש לא לטובה).

מגדל המצפה האייקוני של אילת

עוד משהו מאכזב הוא הסירה עם הבטן השקופה שלוקחת אתכם לסיבוב. תמיד בתור ילד חלמתי על האטרקציה של הצוללת הצהובה שנראתה פלאית בעיניי.
אז היום היא כבר לא צוללת אלא פשוט סירה , כשבבטן שלה ישנם חלונות (עמומים יש להגיד) שנותנים לכם לצפות אל הים בזמן שהיא עושה סיבוב לאורך השונית. חייב לציין שהתאכזבנו מאוד, התצוגה דרך החלונות עמומה מאוד, וגם לא קורה הרבה שם בחוץ, הוויטרינות במגדל בהירים יותר ועמוסים יותר בפעילויות. בקיצור חבל על הכסף.

אחרי הסעיפים הפחות מוצלחים – ארצה להגיד שהמקום בהחלט ייחודי. המיצגים מרשימים, עשירים, מתוכננים היטב ומטופחים. ישנו שפע של חיי ים ושונית הייחודיים של אילת. יש דגים מהמון סוגים ומינים, ישנו אקווריום ענק מהמם שמכיל כרישים ומאנטות וחיות ים אחרות. האקווריום הענק מכיל גם מנהרה תת מימית העוברת דרכו וזה בהחלט ספוט לקבלת "וואו" מהילדים. גן חיות של חיי הים – אבל אחד מרשים ועשיר בפריטים.

ניתן להעביר חצי יום בכיף במצפה. הילדים יראו מחזות שהם לא נתקלים בהם ביום יום, וגם לכם המבוגרים המגוון הרחב יכול להרשים ולעניין. כדאי לקחת בחשבון כמו כל חיי היום באילת בשיא העונה – ככל שתגיעו מוקדם יותר, כך תהנו ממרווח נשימה ופחות עומס של אנשים.

בערבים היינו עושים סיבוב סטנדרטי בחוץ, ישנה מסעדה אחת שאנחנו מאוד אוהבים ודאגים לפקוד בכל ביקור. למסעדה קוראים פסטורי והיא מתמחה במאכל איטלקי. המגוון רחב, האוכל ברמה גבוהה ויש מנות מעניינות מאוד.
המסעדה נמצאת ב-תרשיש 7, אילת (בין מלון נפטון למלון קיסר), וכמעט בלתי אפשרי להכנס ללא הזמנת מקום מראש.

סיבוב בטיילת? פעם אחת בביקור, לא יותר עבורנו 🙂 העומס והדוכנים שפשוט נשארים אותו דבר בדיוק משנה לשנה לא ממש מושכים.

עבור כל אחד האופן להנות מאילת הוא קצת אחר – יש כאלו שיעדיפו לסגור את התקציב השנתי עבור בית מלון, ויש כאלו שיעדיפו לבוא לא בשיא העונה ובכלל להתמקם על חוף לא מוכרז עם אוהל ולהעביר כך את ימיהם. אילת היא עיר מיוחדת, בין אם אוהבים אותה או פחות. 
זאת הדרך שלנו ולפחות פעם בשנה יש לנו את הפעם ההיא – הביקור באילת.

כמו עבור כל פרקי "הפעם ההיא" – הכל מתחיל בסרטון – מספר דקות מצומצם שמכיל במהרה את אוסף החוויות שלנו מהפעם ההיא.

גם בווידאו:

הפעם ההיא | פרק 17

סוף

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הגעתם עד כאן? זה לא מובן לי מאליו. תודה!
אהבתם? שנאתם? הסכמתם או חלקתם על? כיתבו לי בתגובות למטה.
ואם ממש התחברתם, או מכירים מישהם שזה רלוונטי עבורם אז תפיצו הלאה :)

פססססט … ! 

מכאן אפשר:

שיתוף ב facebook
שתפו אותי ;-)
שיתוף ב whatsapp
וואצאפו אותי ;)
שיתוף ב twitter
צייצו אותי      
שיתוף ב linkedin
לעמיתים { }       

רוצים עדכונים בנושאים דומים?
תשאירו אימייל ואדע ליידע :)

עלו לאחרונה

אולי יעניין אותך גם:

הפעם ההיא || That time

מסורת שכנים – מסיק זיתים בכאבול

אם יש לכם ילדים, בטח כבר הייתם איתם בקטיף תותים / תפוזים / רימונים / שאר פירות השוק. עבורנו ההורים זו בעיקר דרך לספר לעצמנו סיפור על "הנה, הראינו לילדים אדמה מהי" – לשחק קצת בכאילו.
הפעם החוויה הייתה שונה.

קרא עוד »
סכינאות
הפעם ההיא || That time

הפעם ההיא || להיות מאסטר בתחומך

יריד אספנות, נשק קר וכלים חדי להב זה אבא שלי והוא אוהב סכינים.  ביקש שאבוא איתו יום אחד לאיזה כנס קטן של המשוגעים לדבר במתנס בפתח תקווה, מה שיאפשר לנו

קרא עוד »
הפעם ההיא || That time

הפעם ההיא || קמתי ממש מוקדם

אני אוהב לישון. מאוד. אולי יותר יתאים להגיד – מתקשה בלהתעורר, לא יודע למה, עובד על זה. ישנן פעמים כמובן שהמציאות מחייבת אותך להתיישר, השמש זורחת בשעה שלה ואם אתה

קרא עוד »

מסורת שכנים – מסיק זיתים בכאבול

אם יש לכם ילדים, בטח כבר הייתם איתם בקטיף תותים / תפוזים / רימונים / שאר פירות השוק. עבורנו ההורים זו בעיקר דרך לספר לעצמנו סיפור על "הנה, הראינו לילדים אדמה מהי" – לשחק קצת בכאילו.
הפעם החוויה הייתה שונה.

קרא עוד »
גלילה למעלה
shimonsays logo

רוצה ליצור איתי קשר?

אפשר ובקלות דרך הטופס המצורף, או לחילופין לפנות דרך אחת הרשתות: