הפעם ההיא || רמת החייל

הפעם ההיא שראינו את רמת החייל ריקה ויפה

יש הצגה ליוני בשבת, צריך להיות שם בתשע בבוקראמרה לי חן יום לפני. 

וזה כבר בא לי לא בטוב, שבת? תשע בבוקר? לנסוע? “טוב, לאן וכמה עולה”? 

לא עולה, זה ברחוב” .. “רמת החייל”. 

למדתי לשנוא את רמת החייל, עבדתי שם, זכרתי היטב איך מהגג הגבוה של המגדל הנוצץ יכלתי לראות את הבית שלי בפתח תקווה. נשמע טוב לא? כי זה שיכולתי לראות אותו לא מנע ממני לעמוד כל בוקר 55 דקות בזחילה איטית ומייגעת את עשרת הקילומטרים הבלתי נגמרים לעולם בבוקר ובסיום היום. כל מטר כביש בכל האזור כאילו היה תקוע בפקק תמידי. וצריך עוד למצוא חניה.

למדתי לשנוא את רמת החייל גם בגלל הפסל הנוראי והענק שניצב בלובי המפואר של הבניין בו עבדתי. פסל של פנים שמורכב כולו  ממלכודות עכברים. ככה כל בוקר כשהייתי עמוד עם עשרות האנשים וממתין למגה מעלית הייתי בוהה בפסל שבז לי. 

ובתמונות הענקיות שעיטרו את הקירות בלובי הענקי. צילומים מרהיבים של פועלים קשי יום בשדות האורז. כל בוקר עמדתי , חיכיתי למעלית ובהיתי במעצב הלובי שצוחק עלי.

רמת החייל” , “שבת בבוקר”.  ממש לא ששתי לכך.

אבל חן אמרה, וחן קובעת, אז התמרמרתי לי בשקט ונכנסתי למודנהג תורן. תביא אותם למחוז חפצם. תכנס לריקנות, תחליק, תחזיר הביתה.

הגענו. האמת שזה לקח 15 דקות. הכביש ריק. והרחובות שוממים. פתאום ראיתי משהו אחר. 

היה לי רגע ופנאי להסתכל על מפלצות הבטוח והזכוכית. רגע לנשום, להתבונן, לספוג.

רעש המכוניות שציפיתי למצוא לא היה שם, במקומו ציפורי בוקר שרו לי שירים. 

המדרכות רחבות ופנויות, הכל שליו על גבול הדומם. פייר היה לי מעניין.

לאט לאט עם עוד חצאי שעה שעברו המקום התחיל להתעורר מדממה לחיים, אבל חיים שלווים, אנשים נכנסים לבתי קפה, לא מעונבים, לא ממהרים. מתהלכים מבחירה. 

ההצגה הייתה הצגת רחוב – “שמוליק הקיפוד” – יוני היה מרותק. כל הילדים היו מרותקים. זה היה נראה יפה ופשוט. החזיר אותי לילדות וליכולת המופלאה של הילדים להנות מהקיים. ממה שמולם. 

ניצלתי את הזמן ואת הסביבה הפנויה כדי לעלות לאוויר ולטייל קצת בין הבניינים הריקים מאדם. 

להסתכל בתבניות הרשת האינסופיות של גורדי השחקים. 

אני וגרידים יש ביננו אהבה וכאן יכולתי לטייל בין גרידים אינסופיים של חלונות. 

בהחלט בוקר שנוצל היטב, ועוד הזדמנות שמוכיחה עצמה כל פעם מחדש 

כשחן אומרת, זרום. בין אם במתכוון ובין אם לאהיא יודעת מה טוב עבורנו. מעין יכולת קוסמית של אמא שמזיזה בכוח הרצון את ההתרחשויות כך שיבואו בטוב. כי זה מה שאמא עושה, עבור בנה, במקרה הייתי שם להנות מהפירות.

סוף

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הגעתם עד כאן? זה לא מובן לי מאליו. תודה!
אהבתם? שנאתם? הסכמתם או חלקתם על? כיתבו לי בתגובות למטה.
ואם ממש התחברתם, או מכירים מישהם שזה רלוונטי עבורם אז תפיצו הלאה :)

פססססט … ! 

מכאן אפשר:

שיתוף ב facebook
שתפו אותי ;-)
שיתוף ב whatsapp
וואצאפו אותי ;)
שיתוף ב twitter
צייצו אותי      
שיתוף ב linkedin
לעמיתים { }       

רוצים עדכונים בנושאים דומים?
תשאירו אימייל ואדע ליידע :)

עלו לאחרונה

אולי יעניין אותך גם:

הפעם ההיא || That time

מסורת שכנים – מסיק זיתים בכאבול

אם יש לכם ילדים, בטח כבר הייתם איתם בקטיף תותים / תפוזים / רימונים / שאר פירות השוק. עבורנו ההורים זו בעיקר דרך לספר לעצמנו סיפור על "הנה, הראינו לילדים אדמה מהי" – לשחק קצת בכאילו.
הפעם החוויה הייתה שונה.

קרא עוד »
הפעם ההיא - אילת 2018
הפעם ההיא || That time

חופשה קצרה באילת || הפעם ההיא

אנחנו לא אוהבים את הנסיעה הארוכה ההורים שלי מתים על אילת. יש להם דירה קטנה וחמודה שם שבה הם מתאכסנים מספר עשרוני בשנה, אילת עבורם היא מפלט ופינה חמה לחיידק

קרא עוד »
סכינאות
הפעם ההיא || That time

הפעם ההיא || להיות מאסטר בתחומך

יריד אספנות, נשק קר וכלים חדי להב זה אבא שלי והוא אוהב סכינים.  ביקש שאבוא איתו יום אחד לאיזה כנס קטן של המשוגעים לדבר במתנס בפתח תקווה, מה שיאפשר לנו

קרא עוד »

מסורת שכנים – מסיק זיתים בכאבול

אם יש לכם ילדים, בטח כבר הייתם איתם בקטיף תותים / תפוזים / רימונים / שאר פירות השוק. עבורנו ההורים זו בעיקר דרך לספר לעצמנו סיפור על "הנה, הראינו לילדים אדמה מהי" – לשחק קצת בכאילו.
הפעם החוויה הייתה שונה.

קרא עוד »
גלילה למעלה
shimonsays logo

רוצה ליצור איתי קשר?

אפשר ובקלות דרך הטופס המצורף, או לחילופין לפנות דרך אחת הרשתות: