הפעם ההיא || על חברים, יאכטות וציודים אבודים

איך מתחילים?

ניסיתם פעם להיזכר איך הכרתם את החבר/ה הכי טובים שלכם? הנה סיפור מעניין. להורים שלי יש חברי משפחה, והם משפחה הרפתקנית שכזו, עוד מאז שהייתי קטן אני זוכר שתמיד היו חבורה “הררית” כזו אם אפשר לאמר. גולשים, מטפסים חיות טבע אבל בטבע האקסטרימי. מפה לשם הבן שלהם התחתן.
אפשר לכתוב הרבה על יחסי הורי חתן/כלה, הם יכולים להיות פולטיקילי קורקטים, יכולים להיות תקינים, יכולים להיות נפיצים, ויכולים להיות לא משמעותיים. בגדול – אם ההורים משני הסצדדים מסתדרים ביניהם – דרשני, נגיד תודה זה מספיק.

כאן הסיפור היה מעניין יותר. ההורים לא רק שהסתדרו אלא שנהיו חברים, של ממש. לשני הצדדים היה נטוע חיידק ההרפתקנות וכך שני האבות החליטו להגשים יחד חלום ישן שהיה להם – הם רצו להיות בעלים של יאכטה. אז הלכו ועשו קורס סקיפרים וקנו במשותף יאכטה שאותה הובילו בהפלגה של טירונים כל הדרך מארה”ב לישראל. אבל זו הרפתקה אחרת.

זמן עבר – וככל שקורה ללא מעט זוגות נשואים, משהו שם הפסיק לעבוד. הזוג התגרש. עם ילדים משותפים החתן המשיך בדרכו והכלה בשלה. רגע, ומה עם חברות ההורים? והיאכטה? ובכן זה לא הזיז להם , “אתם הילדים תעשו את ההחלטות שלכם, אנחנו חברים, שותפים וברשותכם את החיים שלנו נחיה כפי שאנחנו מוצאים לנכון”. כך לזוג הפרוד נשארו דורות משותפים, ילדים והורים.

ל-ים יוצאים

בכל אופן, לפעמים הם מזמינים אותנו לצאת איתם להפלגה חצי-יומית מנמל אשדוד, ההורים שלי תמיד שמחים ואני לפעמים מצטרף. הפעם הצטרפתי בליווי הרחפן ומצלמת הגופרו. המצלמה הקטנה לא חזרה איתי כי אני הגאון הצמדתי אותה לדופן הכלי וציפיתי שתשאר שם על סמך הוואקום של החיזוק. הוא לא החזיק, וכך אבדה לה הגופרו היחידה שהייתה לי עד אז.

מה בכלל עושים בשיט כזה? ובכן בעיקר כלום. גולת הכותרת של ההתרחשויות היא ביציאה ובחזרה למרינה. מעבר לזה? פשוט מרחב אינסופי של מים, אלכוהול, אוכל טוב וסתלבט בטן-גב על הסיפון. במרחק ניתן לראות תפלצות ברזל בדמות מיכליות שמביאות/מוציאות סחורה לישראל והחוצה דרך הנמל של אשדוד. כשמתקרבים אליהן אפשר להתפעל מהגודל העצום של מפלצות הברזל האלה.

אגב, גם את הרחפן כמעט איבדתי – אתם מבינים – כשאינך עומד על קרקע קבועה פתאום רואים כמה לא יציב הרחפן. להמריא זה לא בעיה, ומקסימום לא מתליחים להמריא אז מוותרים. הבעיה האמיתי מגיעה בנחיתה. הרחפן אמנם יציב – אבל אני וכלי השיט לא. אחרי נסיון אחד ושניים לתפוס אותו התחלתי להבין באימה רבה שיש מצב טוב שגם הוא הולך ליפול לי למים. אחד הימים המוצלחים שלי מבחינת ציוד. בסוף של דבר החלטתי לתפוס אותו ויהיה מה – מה שנגמר בפרופלורים שגילחו לי את האצבע (לא נורא, פלסטר ושרדתי) אבל את הרחפן הצלחתי להציל (לפעמים אני חושב שיש לו 9 נשמות כמו לחתול, טפו טפו, מלח שום בצל).