הפעם ההיא || להיות מאסטר בתחומך

יריד אספנות, נשק קר וכלים חדי להב

זה אבא שלי והוא אוהב סכינים. 

ביקש שאבוא איתו יום אחד לאיזה כנס קטן של המשוגעים לדבר במתנס בפתח תקווה, מה שיאפשר לנו גם קצת זמן איכות של אבא ובן. 

לקפוץ לוידאו
לחצו ל-וידאו


לדלג לוידאו
לחצו ל-וידאו

אני פחות מתחבר לסכינים, אבל היי למה לא – זה קרוב ואצא קצת מהבית. מעבר לסכינים אמר שיש מישהו מסוים שרצה מאוד שאפגוש. העיניים שלו זהרו בהערצה כשדיבר עליו (וקשה מאוד להרשים את אבא שלי).

כך הגענו ואכן היו שם סכינים וסכינאים מכל הסוגים. המפחידים הארוכים והתמתפלים, קפיצים ופרפרים, מאיימים או צנועים. מישהו אפילו הקים שם עמדת נפחות (?) שבה הלם בהרבה נחישות על להבים אדומים שזרקו אותי לסצינות מסרטי ימי הביניים.
נחמד. סבבה. חצי שעה ומיציתי.ואז לקח אותי לעמדה קטנה שבה עמד בחור נעים וצעיר, בן 27, עם שולחן שבו מכר רק מוצרי גלם, לגמרי נחבא בין שאר השולחנות בהם הציעו מרכולות מרשימות של כלי משחית נוצצים.

וסכין
.
.

הבחור זיהה את אבא שלי והם התחילו לקשקש להם. אבי שאל אם אני יכול לצלם את הסכין הקטנה והתמימה בזמן שהוא מספר לי קצת על הבחור. בטון חברותי וזורם ואמר “בטח, תצלם, יהיה לך קצת קשה עם הפוקוס, אני אוכל קש עם זה לא מעט בגלל ההשתקפויות” אמר על סמך נסיונו בצילום מוצריו.

– הוציא כפפה לבנה ממשי, ובחרדת קודש פתח את הקופסא כדי לשלוף את הפריט. בסכין כזו לא נוגעים בידיים חשופות.

לבחור קוראים לי לרמן. והוא אהב סכינים. מגיל 15 למד לבדו לייצר ושכלל את הטכניקות שלו עצמו. את הכסף לחומרים ולציוד השיג מעבודה בנגריה בעבודה שכנראה עזרה לו בפיתוח כישורי ידיים ומסירות לעבודת כפיים הרבה יותר מאשר בחשבון הבנק.

היום – בגיל 27 , הוא אמן סכינים. הסטטוס שלו ב-אינפו באינסטגרם הוא Books are currently closed, ולא, לא כי הוא בחופש.
אלא כי רשימת ההמתנה למוצר שלו היא כ-חמש שנים, כן קראתם נכון, לקוחות נרשמים אליו לרשימת המתנה של חמש שנים כדי לקבל מוצר שחותמתו חרוטה בו.
אגב הסכין שדרכה אבא שלי הכיר אותו נמכרה ב-9000$ במכירה פומבית.

מתוך חשבון האינסטגרם של לי לרמן: @lee_custom_knives

ולמה זה מעניין אותנו? כי בניגוד למקצועיות – כאן נתקלתי במה זה אומר להיות מאסטר בתחומך. את יראת הקודש בה התייחס למוצר שלו ושהקרינה אלי מבלי שבכלל יש לי השכלה או הבנה כלשהי בתחום. את הפדנטיות הגדולה לשלמות של התוצרת שלו (אבא שלי סיפר לי שהיה בסטודיו שלו והוא הראה לו סכין שהוא לא מוכן לשחרר למכירה כי איזשהו זיפט שרק הוא מצליח לראות לא מדויק במיקרו מילימטר, למרות שבכל סטנדרט אחר הסכין עדיין ברמה אולטרא גבוהה- עבורו , זה לא מושלם, הוא לא יכול בינו לבין עצמו לרדת מהסטנדרט הזה). והצנעה – לא היה משפט אחד שנאמר ממנו על כך שהוא “הכי טוב” או “הכי איכותי”. הוא פשוט אוהב את מה שהוא עושה, עם חיוך נעים וכנה. וזה מקרין הלאה.

עבורי- זה הזכיר לי וטוב שכך – משהו שניסיתי להדחיק זה זמן רב – אתה חייב לאהוב את המוצר שלך, ולא בקטע של “אני עושה משהו איכותי” – אלא בינך לבין עצמך, לאהוב אותו עד כדי כך שמבחינתך הוא התגלמות השלמות (למעשה השאיפה אליה, שתאפשר לך להתפתח ממוצר למוצר).

יש רגעים בהם אתה מקבל השראה, יש מעט מאוד רגעים בהם ההשראה היא כה חזקה שאתה מרגיש שנגעת בכוכבים. היום הרגשתי כך, מבחור מאוד חביב בן 27 שיוצק את כל האהבה שלו למוצריו.

גם בווידאו: