ישנן מספר הנחות ששמתי לב שחוזרות על עצמן בכל הקשור לרחפני צילום. אלה הן 7 הקונספציות שאני נתקל בהן הכי הרבה:
זה כלי אווירי מאוד מסוכן והאסון רק מחכה לקרות
מדובר על כלים בעלי יכולת לעלות לגבהים בהם הם חולקים מרחב אווירי עם כלים אוויריים אחרים. אוי אם תתרחש התנגשות בין הרחפן לבין מסוק (לדוגמה) והוא יתרסק עם כל יושביו. האסון הוא רק עניין של זמן.
האמת – רחפנים נמצאים איתנו לא שנה ולא שנתיים.
בנוסף כלים מעופפים של חובבי הטסה ברדיו נמצאים איתנו עשרות שנים.
כלי טיס משחר היסטוריית התעופה מתמודדים עם איומים אוויריים משמעותיים יותר (ציפורים בחופה/במנוע) ועדיין איכשהו טסים.
מתוך מאמר של שרה נתר מ-abc News :
מתוך מאמר של ווס וולקוט מ-Gizmodo :
רחפן שנכנס למנוע סילון יתפרק לחתיכות קטנות בכניסה. סוללת ליתיום? תישרף ותיכלה הרבה לפני שנוכל להגיד אברה קדברה.
אחרי שזה נאמר, חשוב לציין שסיכוי תאורטי לזווית מסוימת במהירות מסוימת אכן יכול לגרום לנזק למנוע או לחופה או לגוף כלי הטיס – כל כמה חודשים מתפרסם ניסוי מעבדה חדש ש-“מוכיח” מסוכנות של מפגש שכזה.
באמצעות שיגור מדויק של רחפן (שחוברו לו רקטות ובאותה מידה יכול להיות אבטיח) לתוך כנף סטטית של מטוס ב-דיוק מתמטי שרק במעבדה ניתן להגיע אליו, מראים את התוצאות הנוראיות של כנף שניזוקה ממפגש שכזה.
אז כן – צריך לדעת – בהינתן תנאים מאוד מדויקים לתרחיש מאוד מסוים, תאורטית – רחפן יכול לעשות נזק לחופה / גוף / מנוע של כלי אווירי. רק שכאן אנחנו נכנסים לשאלה על הסתברויות והתרחשויות בפועל, מה שנקרא “תכלס קרה”. אם מפגש פתאלי אכן יכול לקרות בתאוריה – אז באיזו סבירות, וכנגזרת – מה פוטנציאל הסכנה הממשית?
כמה אנשים מתים בשנה מתקריות הקשורות לרחפנים אזרחיים באופן כלשהו?
0 תקריות קטלניות דווחו. לא השנה, לא שנה שעברה – כל השנים.
פרופורציה הסתברותית
מצאתי מאמר מעניין שכיוון אותי לדו”ח CDC האמריקאי הנוהג כל שנה לפרסם את הסיבות לתמותה של אמריקאים.
היה מעניין להסתכל על המיתות ה-“נדירות” כדי לקבל פרפסקטיבה על התמונה. הידעתם ש בין השנים 1999-2014 בארה”ב:
- מתו 951 אמריקאים מתקריות עם מכסחת הדשא שלהם.
- מתו 4,183 אמריקאים מתקריות המערבות ציוד חקלאי כבד.
- קבלו את זה – מתו 10,206 אמריקאים ממקרי תאונות של חנק בשינה במיטה. 10,206 אנשים. פעם הבאה שתלכו לישון ותתלפפו עם השמיכה תחשבו על הנתון הזה.
- ואם במיטות עסקיננו – 10,386 אמריקאים מתו מתאונות הקשורות ב-נפילה מהמיטה.
נתונים מ-מאמר מקור Business insider
רחפנים אזרחיים? 0.
האם זה יקרה מתישהו? בטוח שכן, אנחנו בני האנוש מתמחים בלמצוא דרכים מוזרות להזיק לעצמנו, אז כנראה גם ימותו מתישהו מרחפנים אזרחיים. אבל זו לא הנקודה – הנקודה היא שיש הקצנה ודמוניזציה באשר לפוטנציאל הסכנה של הכלים הללו.
אז כן – צריך להפעיל שיקול דעת, וגם להפעיל רגולציה מסודרת לחוקים ונהלים של איך אזרחים אמורים להפעיל את את הרחפנים שלהם (משהו שגופים רגולטורים בעולם מנסים לפצח, כי הגיע שלב שהטכנולוגיות מקדימות בהרבה את הבירוקרטיות של הגופים הללו). אבל מפה ועד “סכנת נפשות” המרחק הוא רב, רב מאוד ועדיף אולי להשקיע בתחומים אחרים את ההיסטריה (“אופניים חשמליים” לדוגמה שגובים קורבנות ממשיים ולא “פוטנציאליים” בכל יום).
רחפנים טובים לריגול, ולכן משתמשים בהם
לרחפני צילום יש מצלמה. והם מצלמים. גם לטלפון שבכיס שלכם.
בשל גודל רחפני הצילום המצלמות עליהם מאוד מוגבלות מבחינת עדשות, כלומר, אין יכולת אמיתית לעשות זום גדול מספיק כדי לראות מה אתם עושים בסלון ביתכם ממרחק בטוח שלא יסגיר את הרחפן (רחפנים עם מצלמות גדולות עם עדשות גדולות הם ענקיים וממש לא נכללים ברחפנים שאנחנו מדברים עליהם).
הרחפן יהיה בדרך כלל בגובה עשרות מטרים מה שלא מאפשר לו לראות פרטים ברמת הריגול. בנוסף, לרחפני צילום יש זמן סוללה מאוד מצומצם (הטובים והיקרים שבהם יכולים לשהות באוויר גג 30 דקות) – עבור ריגול ומציצנות , זמן מוגבל ועדשה בסיסית הם לא בדיוק הכלים היעילים ביותר לביצוע המשימה.
למעשה הרבה יותר קל והגיוני לחטט ולרגל עם מצלמה רגילה + עדשת זום ענקית.
רחפן שנמצא מעל השכונה לא רואה מה אתם רואים בטלויזיה, הוא פשוט רואה רצף בלוקים של בניינים. זה הכל.
האם זה אומר שאי אפשר להשתמש ברחפן כאמצעי ריגול? בוודאי שאפשר, כמו בכל מצלמה, אבל אז זה כבר עניין של מישהו שמעוניין לרגל אחריכם ולא הכלי שהוא משתשמש בו, ובמידה והיה רוצה לרגל, כנראה היה מוצא כלים יעילים ושקטים יותר.
אגב, סתם לספורט, מתי פעם אחרונה נכנסתם לגוגל מפות? למבט הלוויין? או למבט הרחוב (Street View) של הרחוב שלכם? אם אתם חרדים לפרטיות שלכם כדאי שתדעו שסביבתכם כבר מזמן מתועדת עבור העולם.
רחפן עבר מעל הגינה שלי - הוא הסיג גבול
מבזק חדשות – אין לנו בעלות על מרחב אוירי עד הסטטוספרה. אחרת כל מטוס אל-על שהיה ממריא לאירופה היה צריך לשלם דמי שכירות לתושבי קו אווירי פתח תקווה/גבעתיים/תל אביב.
כלים תעופתיים עוברים מעלינו כל הזמן בכל שעות היממה, את חלקם אנחנו רואים, ואת חלקם אנחנו לא (עקב גדלים וגבהים).
אז לא – רחפן שעבר מעל המרפסת / גינה שלכם לא הסיג גבול. ישנו גובה מסוים שמעליו האויר כבר אינו שלכם.
אל תשקיע במשוכלל, תלמד על פשוט
אז אתם רוצים רחפן צילום? ואמרו לכם שזה יקר וחבל על הכסף כי ישר תרסקו אותו, עדיף שתתחילו מרחפן זול ותלמדו להטיס?
אממ…לא נכון.
זה קצת כמו להגיד למישהו שמתעניין באייפון – תנסה קודם טלפון נוקיה עם מקשים, תראה אם אתה מתחבר. מעבר לעובדה ששניהם טלפונים אין הרבה קשר ביניהם.
רחפן צילום מתקדם לא “מטיסים” אלא “מפעילים” – הוא תוכנן להיות אוטומטי להטסה, ולהוריד מכם את ההתעסקות האמיתית של ההטסה (שהיא קשה ומצריכה יכולת קוארדינציה ואימון). אתם “אומרים” לו לאן לטוס (קדימה | אחורה | לצדדים), והוא יטוס – ישמור בעצמו על הגובה / איזון / כל שאר הז’ארגון שיצריך מכם יכולות של טייסים מנוסים, כדי שתוכלו להתעסק במה שחשוב והוא הצילום (תכנון פריים/שוט, הגדרות מצלמה וכו’).
חייב רשיון כדי להטיס רחפן בישראל
א’. עבור שימוש חובב שלא למטרות מסחריות אין צורך ברישוי מיוחד. ישנם גופים שחפרו איזה חוק ארכאי מלפני עשרות שנים שאומר שצריך להיות חבר בקלוב תעופה, החוק הזה נחקק בעבור כלי טיס מסוג אחר ותחביב מסוג אחר. החוק בפועל לא מיושם כי הוא לא רלוונטי להיום.
ב’. עבור הפעלה מסחרית ע”פ החוק כן צריכים רשיון. וכאן כדאי להרחיב כי גם בכך ישנה עמימות מסוימת. מצד אחד – לא מספיק רשיון מטיס וחשוב להבין זאת. צריך גם רשיון זנב – בעצם שהחברה שלכם תירשם כחברת תעופה לכל דבר והרחפן יהיה רשום עם מספר ייחודי לו (אפשר להקביל זאת ל-מספר מונית בעולם המוניות). זה כבר תהליך משמעותי ויקר בהרבה מאשר להוציא רישוי מטיס. עבור צלם חתונות עם רחפן צילום בתיק המצלמות שלו – זה לא באמת רישוי ריאלי והגיוני במציאות שלו. ישנה אפשרות “לרכב” על חברה מרושיינת שעברה את התהליכים תמורת תשלום פרמיה לחברה.
הצד השני של הסעיף הוא שלא רק שהחוק כיום לא ממש מעשי עבור אחוז גדול מהעוסקים – החלק הבעייתי יותר שהוא לא ממש בר אכיפה בהינתן המשאבים הקיימים.
אז מה קורה כשיש חוק לא הגיוני ואין מישהו שיאכוף אותו? המערב הפרוע.
חברות שהשקיעו ברישוי מוצאות עצמן מתחרות מבחינת תמחור באנשים פרטיים שמציעים אותה תמורה ברבע מהמחיר של אותו השירות, שעבורם לעבוד כחוק כפי שהוא היום זה פשוט לא משתלם.
האבסורד הגדול ביותר הוא שהמרושיינים מפוקחים ויכולים לספוג הרשעות, בזמן שהשאר לא רשומים ולא מנותרים בשום מקום. היו מעורבים בארוע והוחרם הרחפן? למחרת הולכים וקונים חדש.
- הנקודה החיובית בהקשר היא שנראה שההבנה שהרגולציה צריכה להדביק את הקצב בהחלט נמצאת על סדר היום אצל הגופים הרלוונטיים , והחקיקה כנראה תשתנה בנושא למשהו ריאלי יותר.
הרחפנים היום אוטונומים לחלוטין
“אני רוצה רחפן שאני זורק באוויר כשאני מתיישב על אופניים בטרק וכשאני מסיים את הdownhill הוא ינחת לי חזרה ליד”.
לא. אנחנו עדיין לא שם. רחפני צילום אמנם הופכים להיות חכמים מיום ליום אבל המרחק לאוטונומיה מלאה הוא עדיין גדול מאוד. ברחפנים החדשים ישנם חיישני התנגשות שאמנם יעזרו ויהיה נכון להשתמש בהם לגיבוי, אבל ממש לא כהעברת אחריות מלאה לרחפן. יש , היו ויהיו התרסקויות עי החיישנים לא זיהו מכשול בזמן, או כי זיהו אותו מאוחר מכדי שיהיה לרחפן זמן לעצור.
בנוסף יש נטיה לעצלנים להחזיר באופן קבוע את הרחפן הביתה בלחיצת כפתור. טסים לנו ק”מ הרחק ואז בסוף פשוט לוחצים “חזור הביתה” הוא כבר יחזור, מושלם לא? ממש לא מומלץ, בכל שלב שהרחפן באוויר באחריותכם לדעת בדיוק איפה הוא, מה הסביבה שלו, מה המכשולים שלו ולהיות מוכנים ודרוכים להגיב מיידית לכל מאורע. תתייחסו לחיישנים כאל גיבוי ולא כאל מערכת ראשית להתבסס עליה.
אני לא מצלם, רוצה בשביל הכיף
לוחות המודעות של יד 2 מלאים באנשים שקנו רחפן צילום, הטיסו אותו שבוע / שבועיים / חודשיים ועכשיו מוכרים.
למה? כי הם לא בקטע של צילום.
ההתרגשות מהטיסה די ממצה את עצמה אחרי מספר הטסות ומבינים את הייעוד האמיתי של הכלי הזה – זוהי מצלמה מעופפת. אם אתם לא בקטע של צילום , מהר מאוד תמצו את חוויית ההטסה ותשארו עם כלי שעושה משהו שלא ממש מעניין אתכם.
הצד החיובי בכך הוא ש:
- תמיד אפשר לנסות ואז למכור. שוק היד 2 כאמור פעיל מאוד.
- אפשר למצוא כלים איכותיים מאוד במחירים סבבה לגמרי כיד 2 (חשוב לבדוק תקינות והיסטוריית ריסוקים).
לסיכום
הרחפנים בכלל ורחפני הצילום בפרט כאן כדי להשאר. אין מנוס, הפוטנציאל בהם כה גדול שאין באמת רציונל למסמר את ההתפתחות של התחומים. הרגולציה משנה לשנה הולכת לכיוון של הבנת המציאות החדשה שנרקמת והתאמת המנגנונים המתאימים להכיל את עולם הרחפנים (במקום לבטל אותו).
יהיו חוקים וכללים נוקשים יותר, אך הגיוניים יותר. כאלה שיש הגיון בלשמור עליהם. כנראה גם מערכות אכיפה יכנסו חזק יותר לתחום באמצעות מנגנונים אוטומטים של פיקוח ובקרה.
למערכת התנועה בכבישים נדרשו מאות שנים של ניסוי וטעיה עד שהגיעו לאיזשהו סטנדרט מקובל בעולם. עבור הכלים המעופפים לרגולטורים אין את הפריוולגיה לקחת את זה בשאנטי. והדיסקט ככל הנראה בהחלט בתהליך החלפה.
היות ומדובר בתחום שמתפתח תוך כדי תנועה, חוסר ההבנה בו מצד התקשורת או הקהל כנראה ילווה אותנו עוד מספר שנים קדימה, ולנו המטיסים חשוב להיות שגרירים של התחום. וזה אומר, להסביר, להראות, ולצרף לשורותינו מטיסים חדשים :).
4 מחשבות על “מיתוסים שכדאי להכיר ולנפץ על רחפני צילום ב-2018 (וכנראה גם ב-2019)”
כתבת נפלא , כל הכבוד !
תודה תמיר, כיף שהתחברת לנאמר! 🙂
תודה רבה מאוד מיקצועי , רציתי לישאול איך מבצעים צילום פנורמה ו בומרנג ואסרואיד
תודה!! איזה פוסט מעניין ואינפורמטיבי.. בדיוק מה שחיפשתי ותודה לגוגל שהביאני עד הלום 🙂