הפעם ההיא || That time

אם יש לכם ילדים, בטח כבר הייתם איתם בקטיף תותים / תפוזים / רימונים / שאר פירות השוק. עבורנו ההורים זו בעיקר דרך לספר לעצמנו סיפור על “הנה, הראינו לילדים אדמה מהי” – לשחק קצת בכאילו. הפעם החוויה הייתה שונה.

אנחנו לא אוהבים את הנסיעה הארוכה. עבורי ועבור חן הנסיעה הזו מייגעת וארוכה. עם זאת, לפחות פעם בשנה אנחנו עושים אותה כדי להנות מהמים הקרירים ומהיכולת לנקות את הראש למספר ימים.

“… הוציא כפפה לבנה ממשי, ובחרדת קודש פתח את הקופסא כדי לשלוף את הפריט. בסכין כזו לא נוגעים בידיים חשופות…”

מה עושים על יאכטה? ובכן בעיקר כלום, בטן-גב, אוכל טוב, אלכוהול והתפננות. אגב, רחפנים מאוד קשה להנחית על כלי שיט, כך גיליתי.

אני אוהב לישון. מאוד. אולי אף יתאים יותר לאמר – מתקשה בלהתעורר. ישנן פעמים שאפילו אני מצליח לקום, כי השמש לא ממש תחכה לי.

בתמונות הענקיות שעיטרו את הקירות בלובי הענקי – צילומים מרהיבים של פועלים קשי יום בשדות האורז. כך כל בוקר עמדתי , חיכיתי למעלית ובהיתי במעצב הלובי שצוחק עלי.