מאותגר תקשורתית

מכירים את זה שאתם באינטראקציה חברתית, מריצים לכם צחוקים, יש אווירה טובה, בירות, עניינים – ויש אחד בצד, שותק לו מקווה שיחלפו על פניו. אתם מנסים להיות נחמדים – לערב אותו, להפוך אותו לאחד מהחבר'ה, וכל נסיון מקבל תשובות קטנות סגורות ללא פתח להמשך. אז מנסים שוב, כי אין מצב לתת לו להרגיש בחוץ, ושוב ושוב – ואז הוא פותח את הפה למשפט שלם – ויוצא לו הדבר הכי חסר טאקט שאפשר לדמיין, הדבר היחידי שעולה בראש הוא "מה נסגר איתך בן אדם" – תודה המשכנו הלאה.
נעים מאוד, האדם הזה הוא אני. לפחות פעם הייתי, היום אני הרבה יותר משוכלל. אם קודם חוסר הטאקט שלי היה בלחבר מלים ולגרום להן לצאת מהפה, היום אני יודע לעשות זאת גם בכתב – מחושב ומסוגנן לכדי מטרה שרק אלוהים יודע מה היא ובמה היא תורמת לעולם.

למדתי לחיות עם זה – כי זה הוא אני, למדתי שכשאני מוסר משהו, אני משחרר אותו לנמען רק אחרי פינג פונג עם עצמי של 4 עריכות – 
עריכה ראשונה לנקות את ההתנשאות
עריכה שניה לשנות לשיח שמקבל ולא מבטל
עריכה שלישית כדי לבנות ולא להרוס
עריכה רביעית כדי לשאול את עצמי האם אני באמת רוצה לאמר את מה שנראה לי שאני רוצה לאמר
וככה אני חי לי מיום ליום בעריכות תמידיות של עצמי, מודע ומכיר בקיומו של העילג המרושע שתמיד אורב מתחת לפני השטח להגיד משהו מטומטם שלא באמת תורם למישהו ובטח לא לי. יש לי התמודדות ארוכת שנים בדיכוי העילג ההוא, הנסיון הזה הפך אותי לטוב עם ניסוחים, אבל לפעמים העילג חומק החוצה, כי לא הייתי מספיק על המשמר, כי לא ערכתי את עצמי מספיק – רק שהפעם הוא חמוש ביכולת ניסוח שלי, זאת המשוכללת, ואז הוא יכול להיות הרסני ולהזכיר לי שוב, כמה חסר טעם אני יכול להיות.

אין הרבה פואנטה בפוסט הזה. הפוסט הזה הוא בעיקר עבור עצמי – והוא פומבי, בקרוב גוגל ידאג גם להציג אותו לזרים שאני לא מכיר. 
הפוסט הזה הוא הדרך שלי לשים שלט תזכורת – להזהר מהעילג הפרטי שלי. להזהר מעצמי.

Beware of the dog

Yuri Orlov: Beware of the Dog? You don't have a dog. Are you trying to scare people?

Vitaly Orlov: No, it's to scare me. Remind me to be aware of the dog in me. The dog that wants to fuck everything that moves, wants to fight and kill weaker dogs. I guess it's to remind me to be more human.

Yuri Orlov: Isn't being a dog part of being human? What if that's the best part of you, the dog part? What if you're really just a two-legged dog?

Vitaly Orlov: You need to see somebody.

BEWARE
OF THE
DOG

סוף

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצה עדכונים בנושאים דומים?
אפשר להרשם ואדע לעדכן :)

הגעתם עד כאן? זה לא מובן לי מאליו. תודה!
אהבתם? שנאתם? הסכמתם או חלקתם על? כיתבו לי בתגובות למטה.
ואם ממש התחברתם, או מכירים מישהם שזה רלוונטי עבורם אז תפיצו הלאה :)

פססססט … ! 

מכאן אפשר:

שיתוף ב facebook
שתפו אותי ;-)
שיתוף ב whatsapp
וואצאפו אותי ;)
שיתוף ב twitter
צייצו אותי      
שיתוף ב linkedin
לעמיתים { }       

באותו נושא

אולי יעניין אותך גם:

אני מכיר את הבן שלי, אני צופה בו גדל, אני אבנה משחק בשבילו. במיוחד עבורו. לפי הצרכים שאראה בהתבוננות בו. לפי התמורות שארצה שנפיק מהפעילויות. וגם אחשוב על עצמי.
מי אני , במה אני עוסק, למה בלוג ומה אפשר למצוא כאן. זהו סוג של פוסט הכרות, סלפי מילולי אם תרצו. מוזמנים להכנס ולהבין לאן הגעתם.
פעם פנו אלי מ-YNET בבקשה להתראיין לכתבה העוסקת בעצמאים העובדים מהבית. המראיינת הכירה את חן ובנוסף לשאלות על האתגרים שלי – שאלה איך זה לא מטריף אותנו לעבוד יחד כזוג. עד ששאלה את השאלה – לא חשבתי על כך.

בנושאים אחרים

מי אני , במה אני עוסק, למה בלוג ומה אפשר למצוא כאן. זהו סוג של פוסט הכרות, סלפי מילולי אם תרצו. מוזמנים להכנס ולהבין לאן הגעתם.
שומעים זמזום? מביטים למעלה ורואים רחפן? זה בטח השכן, מרחרח לגבי מה הדגם של הטלויזיה החדשה בסלון שלכם. ככה הוא, יושב לו במרפסת, לוחץ על כפתור 'עקוב אחרי יעקב' ונותן לרחפן צעצוע שלו לעלות קילומטרים לשמיים ולצלם לכם את הצבע של הבוקסר.
הדרכה מלאה על איך להכין טיימלופ: לופ שמופק מטיימלאפס. החל מתפעול הרחפן וצילום חומרי הגלם, דרך העריכה בתוכנות השונות ועד לסגירת סרטון משגע. ההדרכה גם בווידאו.
אנחנו לא אוהבים את הנסיעה הארוכה. עבורי ועבור חן הנסיעה הזו מייגעת וארוכה. עם זאת, לפחות פעם בשנה אנחנו עושים אותה כדי להנות מהמים הקרירים ומהיכולת לנקות את הראש למספר ימים.
בתמונות הענקיות שעיטרו את הקירות בלובי הענקי – צילומים מרהיבים של פועלים קשי יום בשדות האורז. כך כל בוקר עמדתי , חיכיתי למעלית ובהיתי במעצב הלובי שצוחק עלי.
אני אוהב לישון. מאוד. אולי אף יתאים יותר לאמר – מתקשה בלהתעורר. ישנן פעמים שאפילו אני מצליח לקום, כי השמש לא ממש תחכה לי.
אם יש לכם ילדים, בטח כבר הייתם איתם בקטיף תותים / תפוזים / רימונים / שאר פירות השוק. עבורנו ההורים זו בעיקר דרך לספר לעצמנו סיפור על "הנה, הראינו לילדים אדמה מהי" – לשחק קצת בכאילו. הפעם החוויה הייתה שונה.
גלילה למעלה
shimonsays logo

רוצה ליצור איתי קשר?

אפשר ובקלות דרך הטופס המצורף, או לחילופין לפנות דרך אחת הרשתות: